עון

עָוֹןm. (b. h.; עָוָה) 1) perversion, wrong. Deut. R. s. 3 לא חטא ולא ע׳ no sin or wrong. Sabb.30a אותו ע׳ that sin (of Davids, against Uriah and Bathsheba); Snh.107a מחול לי על אותו ע׳ כולו pardon me for that sin entirely. Sabb.88b עֲוֹן גדי, v. כָּרַם. Snh.44b אם יש בי ע׳ זה if I am guilty of that crime (for which I am to be put to death); a. fr.ע׳ גליון, v. אָוֶןPl. עֲוֹנוֹת, עֲווֹנוֹת. Ib. תהא … עֲווֹנוֹתַיי may my death be an atonement for all my wrong-doings. Ber.5b מוחלין לו כל עֲוֹנוֹתָיו is forgiven all his sins. Yoma III, 8. Ib. 39b עְווֹנוֹתֵיהֶן של ישראל the sins of Israel; a. v. fr. 2) (sub. עוֹנֶש) penalty. Yeb.47a מודיעין אותו עֲוֹן לקטוכ׳ we acquaint him (the proselyte) with the consequences of a neglect of the laws concerning the share of the poor , v. עוֹנֶש.בַּעֲ׳ as a punishment for, in consequence of Sabb.32b בע׳ נדרים (sub. ביטול) as a punishment for the neglect of vows; בע׳ מזוזה for neglecting the law concerning the door-post inscription; בע׳ ביטול תורה for neglecting the study of the Law; בע׳ גילוי עריות for unchastity; a. fr.